רקע תיאורטי

רקע תיאורטי

שם המאמר הראשון: על זיכרון רודף וזיכרון חומק: מבט על השכול הישראלי. 

על זיכרון רודף וזיכרון חומק: מבט על השכול הישראלי

סיכום: 

החינוך לחיי לוחמים בארץ החל כבר בעלייה הראשונה, הערכים של הלוחמה והגבורה הגופנית של צבא וחיילים הונחל בבתי הספר, ובתנועות הנוער. הוא נשען על סיפור של עם של גיבורים יהודים מכל ההסיטוריה היהודית שפיתח עם השנים את הסבילות, התושייה, יכולת העמידה בסכנות ואומץ לב. יום נפילת תל חי החל את מסורת ימי הזיכרון והאבל וזיכה את השכול במעמד מרכזי בריבונות היהודית המתחדשת ״יום תל חי כלל את מרבית המרכיבים של ימי הזיכרון הלאומיים שנתעצבו לאחר הקמת המדינה: הגבורה והנכונות להקרבה עצמית, מאבק המעטים מול הרבים והקשר בין המוות, ההנצחה והתחייה הלאומית. מלחמת ,1948 על גיבוריה וחלליה, יצרה לא רק מציאות פוליטית חדשה, אלא גם דמות מופת חדשה- החייל העברי, שנולד בארץ, שהביא את העצמאות הנכספת . היציאה לקרב נתפסה כהכרח, ומותו של החייל היהודי נתפס כמעשה התנדבותי, הירואי וכמעשה גבורה מיוחד. במותם הצטרפו הלוחמים לפנתיאון החללים היהודים שמתו מתוך נכונות להקריב את חייהם למען הצלת עם ישראל והקמת המדינה.

גם הורים ששכלו את בניהם במלחמה קיבלו כותרת. לא מדובר על עקדה פסיבית ועל הכנעה של יצחק כלפי אביו, אלא על עקדה מתוך רצון של הבן, על פעולה אקטיבית של גבורה גופנית, על רוח לחימה ועל לחימה עד הכדור האחרון ובראש מורם ובגאווה גדולה להילחם על המדינה שלנו ועל העם שלנו.  

כדי להנציח את הקרבות והחיילים נבנו אנדרטאות כדי לשלב את זיכרון הגבורה וההקרבה ההרואית במרקם החיים ובנוף המקומי. אתרי הנצחה נועדו גם לכונן מיתוסים סביב קרבות ולבסס את כלל הסיפורים הישראלים של סיפורי קרבות של גבורה ושל תקומה לאומית, כדי להעביר את הגבורה והרצון לגבורה לדורות הבאים. הנופלים נחשבו גיבורים והקרבתם נחשבה עמוד תווך לתקומת העם היהודי במדינתו ובארצו. 

חמוטל בר־יוסף המשוררת כואבת את המעבר התרבותי בחברה שמעלה על נס את הגבורה לחברה שרואה עצמה כקורבן: ״השכול והאבל כחוויה לאומית טראומטית הפכו לחלק בלתי נפרד ורב ערך מהזהות הקולקטיבית שלנו, כשם שחורבן וגזירות היו חלק מהזהות היהודית. מה זה עושה לנו? איך זה משפיע עלינו מטרידה אותי האפשרות שבתרבות הישראלית יש נטייה להתייחס אל השכול של האדם הפרטי כאל מצב חריג בלתי משתנה, המקנה הנחות לכל החיים״ (בר־יוסף, ,2013 עמ' 10–11) ״הפגיעה הנפשית של החייל ושל משפחתו מוכרת כיום הרבה יותר משהייתה לפני חמישים שנה, כחלק מהקורבן שגובה המדינה מהפרט הישראלי עבור המשך קיומה. הפסיכולוגיה עיצבה בנו התייחסות חדשה לשכול ולאבל אנו מבינים את החוויות הללו כאירוע טראומטי, הטעון טיפול נפשי של מומחים, כחבלה נפשית עמוקה שעקבותיה לא יימחו התרבות שבה אנו חיים מעודדת את הקיבעון של חווית. האבל נוצר אצלנו כסיפור שהפך לסמל המקבע טראומות העומדות במרכז על זיכרון רודף ועל זיכרון חומק מבט על השכול הישראלי 33 ההתעניינות הציבורית, והמקנה להן משקל מוחץ ותוצאות הרות גורל״ (שם, עמ' 15–16) על סמך ניתוח של ייצוגי אימהות שכולות בעיתונות הכתובה בשנים 2000–2012 זיהו סוקר ורנרט (2013) מודלים מקבילים ומתחרים של שכול. מודל ״האם הצבאית־לאומית״ מציג את השירות הצבאי כערך מרכזי שבאמצעותו ניתן לשמור על הזהות הלאומית של עם ישראל. האימהות השכולות מצופות לחנך את ילדיהן למסירות ולמוכנות להקרבה, לאהוב את המדינה שלנו ולחיות למענה והסיקור התקשורתי של ״האם הצבאית־לאומית״ מבליט את מיתוס העקדה ונראה שיש בו השלמה עם תפקיד זה- התקשורת עושה את עבודתה. העיקרון השותפי שמותו של חייל פרטי מייצג את מטרת הכלל של המדינה אפיין את החברה הישראלית לדעת רנרט וסוקר עד לשנות התשעים והוא רווח גם כיום (שם, עמ' 74–75) לעומת זאת, מודל ״האם החתרנית״ מתייחס לאימהות שכולות הפועלות בעקבות אובדנן לשינוי החברה ולקראת קבלת ערכים של שלום ואי־אלימות. נשים אלו נמצאות בשולי הסיקור התקשורתי, ומודל ״האם החתרנית״ מוצג על ידי התקשורת כמודל שאינו מתאים לחברה הישראלית (שם, עמ' 76–77).  

שם המאמר השני: התייחסות הפרט, הציבור והתקשורת למשפחות שכולות בישראל

התייחסות הפרט, הציבור והתקשורת למשפחות שכולות בישראל.

l

סיכום:

החברה הישראלית אמורה להיות "למודת שכול"- חברה שמבינה בזה, מנוסה בזה ומכירה את זה מקרוב. במובן אחד של הביטוי הזה, החברה הישראלית היא אכן כזו. השכול מוכר לכל אדם בחברה הישראלית, אם לא מאדם פרטי קרוב אז משכן, משפחה של חברים ועוד מעגלים בלי סוף. רוב הסיכויים שרוב אזרחי מדינת ישראל מכירים אנשים ששכלו בן משפחה קרוב בהקשר צבאי או אזרחי.

על מידת קרבתה של החברה הישראלית לשכול ניתן ללמוד מן הנתונים על מספר הקרבנות בעקבות מוות פתאומי שסיבותיו תאונות דרכים, תאונות עבודה, פיגועי טירור ומוות במהלך השירות הצבאי. 

בשנת 1995 שבה נעשה המחקר, נהרגו 550 בני אדם בתאונות דרכים, 81 בתאונות עבודה ו191 חיילות וחיילים במהלך השירות הצבאי. חברה 'למודת שכול' במובן זה שהיא מורגלת בו, אינה בהכרח 'למודת שכול' במובן זה שהיא נוהגת בו כראוי ומתייחסת לכך נכון. נראה כי בישראל עוד לא הגענו לעיצוב הבנה עקרונית ומעשית הולמת של עולם השכול בהיבטיו השונים, ובכלל זה הפקת לקחים מקצועיים ואימוץ מסגרות רגישות ויציבות של חוקים ומוסדות, נשאלת השאלה האם החברה הישראלית היא למודת שכול במובן הזה?

הצופה בחברה הישראלית מתוך התעניינות ביחסה הישיר לשכול ימצא דיי מהר גילויי קרבה במובן הרחב- כגון הקפדה על אופי יום הזיכרון או המנהג הרווח להקדים אירועי אזכרה או לפתוח פרקי אזכרה באירועים חגיגיים הקשורים לתולדות המדינה. ישנה גם קרבה במובן יותר צר של המונח בנוגע להתייחסות האישית למשפחות שכול ביכולת להבין את השכולים ולהתנהג בהתאם לכך. אותו צופה גם לא יתקשה לראות גילויי ריחוק. במובן הרחב- הזנחת אתרי הנצחה רבים, או התלוננות הנשמעת פה ושם כנגד התגובה הציבורית והתקשורתית הדיכאונית לאחר מות אזרחים בפיגוע טרור או בתאונת דרכים קטלנית. במובן הצר של המונח ריחוק אישי, והימנעות מקשר אישי עם משפחות שכולות כי לא כולם יודעים איך לגשת ולהתייחס לזה. 

אחד המוקדים המבטאים את היחס הישיר של הציבור הישראלי לשכול הוא התקשורת. התקשורת ממלאת תפקידים חברתיים שונים ויש לה מקום ותפקיד חשוב בתמונה הכוללת של ההתייחסות לשכול. התפקיד הראשון של התקשורת הוא להעביר מידע אמין לציבור בכל דבר שקורה ומתרחש. ההיקף והעומק של המידע בדבר נסיבות המוות וחיי השכול יכולים להשתנות עם הזמן עם מדיום ועם הערכים. היחס הישיר של החברה הישראלית לשכול יכול להתבטא ביחס שלה להיקף ולעומק של מידע זה. תפקיד שני של התקשורת הוא להביא לקהל פרשנות, העשויה לכלול הערכה חיובית או שלילית של תופעות חברתיות שונות. פרשנות כזאת יכולה לעסוק בתופעות בתחום השכול ולשקף דעת פרשן זה או אחר. גם כאן, היחס הישיר של החברה אל השכול יכול להתבטא ביחסה לטיבם של דברי הפרשנות הללו. תפקיד שלישי של התקשורת הוא לשמש עסק בידי בעלי השליטה הכלכלית בעיתון או במסלול תקשורת אחר, בין במישרין ובין באמצעות שליטה בתאגיד כלשהו. חזקה על מנהלי עסק בעולם התקשורת, שבגבולות החוק והאתיקה,ירצו להגדיל את תפוצת כלי התקשורת שבבעלותם. הבאת מידע ופרשנות בדבר עולם השכול יכולה למשוך קהל או לדחות קהל. היחס הישיר לשכול יכול להתבטא גם בהיבט זה של קרבה־ריחוק. 

הסקר הנוכחי הוא ניסיון ראשוני גם בתחום זה, של בדיקת היחס של החברה הישראלית לשכול, כפי שהוא מתבטא ביחסה לדרך שבה מוצגים בתקשורת היבטים מסוימים של עולם השכול. הנחת העבודה הכללית שלנו היא שההתייחסות של הציבור הישראלי להצגת השכול בתקשורת תהיה מורכבת. שביעות רצון מגילויי מצד הקרבה יופיעו בצד שביעות רצון מגילויי צד הריחוק. עם זאת, יש מקום לבדוק אם צפוי הבדל בין יחס הציבור לשכול עצמו לבין יחסו לעיסוק התקשורת בשכול; לא באיכות היחס, שבשני המקרים הוא תרכובת, במינון לא ברור, של יסודות קרבה וריחוק, אלא בממדים הכמותיים של היחס. בנקודה זו אנו מנסים לבחון אם התקשורת משקפת את היחס החברתי הישיר כמות שהוא, או משקפת עיבוד שלו, על יסוד הנטיות הערכיות של עורכים באמצעי התקשורת, בדבר ההיקף והעומק ה"רצויים" של הצגת השכול, ועל יסוד השיקולים העסקיים של התקשורת.

נתייחס לשאלת ההשפעה של התקשורת על היחס למשפחות השכולות. למעלה משני שלישים מן המשיבים דיווחו כי יש לתקשורת השפעה במידות שונות על יחסם למשפחות שכולות. ניכר כי ישנה השפעה משמעותית לתקשורת, מה שאומר שהיא מחוייבת להיזהר במה שמעבירה לציבור,  במיוחד לנוכח העובדה שכשליש מהנבדקים טוענים כי התקשורת לא מגלה התחשבות ראויה ברגשות המשפחות השכולות. מכאן אפשר להסיק שקובעי המדיניות שדרכי העבודה ומקבלי ההחלטות על תוכן המסרים המופיעים בתקשורת ביחס לשכול, צריכים לתת את הדעת על יכולת ההשפעה ועיצוב דעת הקהל לחיוב ולשלילה בנושא זה.

סקירה מושגית

1) חופש ביטוי –הוא החופש של האדם להגיד את כל מה שעולה בדעתו בהקשר של כל נושא ודבר ולאף אחד אין את הזכות להתווכח על מה שנאמר. 

המושג הזה קשור לנושא שלי והוא רלוונטי לעבודה בכך שהורים יכולים להגיד ולהביע את כל אשר על ליבם,

הם יכולים להגיד מה שהם רוצים בראיון, מה שהם מרגישים וצריך לקבל את זה, במיוחד שהם חווים משהו שלא

כולם חווים אותו והוא קשה.

המושג הזה בא לידי ביטוי בשתי זירות נוספות שלמדנו: 1) הומור וסאטירה- במדינה דמוקרטית יש חופש ביטוי כשעושים תכנית של הומור וסאטירה צוחקים על נושאים שבדרך כלל לא

מדברים עליהם במרחב הציבורי הרגיל. ההומור והסאטירה בא ויכול לתת גם ביקורת על השלטון- שכאן

מתבטא חופש הביטוי ובגלל זה אין גבולות בהומור וסאטירה, אך צריך להיזהר מאוד שלא לבייש ולהשפיל אנשים.

2) רשתות חברתיות- ברשתות החברתיות אפשר לראות שכל אדם מפרסם פוסטים, תמונות, מגיב, משתף וכותב את דעתו האישית

ברחבי הרשת החברתית. 

2. רב תרבותיות- זאת הגישה שמדגישה את החשיבות שבה אנחנו צריכים לקבל את כולם, את כל התרבויות והזהויות את כל סוגי האנשים, מגדרים אוכלוסיות כמו שהם, האדם יכול לעבור החופשיות בין הזהויות ולהיות מי שהוא. 

המושג הזה קשור לנושא שלי והוא רלוונטי לעבודה בכך שאנחנו צריכים לקבל את כולם, סובלנות כלפי האדם שמדבר ולכן לקבל את ההורים השכולים שהם חלק מאוכלוסייה וזו הזהות שלהם לאחר ששכלו מישהו מבני משפחתם. 

 

המושג הזה בא ליד ביטוי בשתי זירות נוספות שלמדנו: 1) תכניות ריאליטי- מייצגות ומספקות את כל המגדרים והמגזרים בתכניות (דתיים, חרדים, חילוניים ערבים וכו), כולם מופיעים כדי לתת חופשיות ומקום לכולם לדוגמא- המירוץ למיליון שיש זוגות מכל המגזרים, התרבויות והאוכלוסיות.  

2) פרסום- בפרסומות מוצגים כל תרבויות, אוכלוסיות ותכנים שונים כדי לתת מקום לכולם וכדי שהפרסומת תגיע למי שזה מכווון אליה. (אם הפרסומת היא על תינוקות, סביר להניח שמי שתופיע בפרסומת זאת אמא.) 

3) אתיקה עיתונאית- אחריותיות התקשורת- היא לקיחת אחריות של התקשורת על הדברים שהיא מפרסמת, מדווחת, ואם עושה טעות חובה עליה לתקן. 

המושג הזה קשור לנושא שלי והוא רלוונטי לעבודה בכך שאם התקשורת עשתה טעות בראיון עם משפחה שכולה, אמרה משהו לא במקום או לא התנהגה ברגישות היא צריכה לקחת אחריות, לתקן את הבעיה ולבקש סליחה מהמשפחה. 

בנוסף ומעבר, הראיון גם צריך להיעשות ברגישות ובאתיקה הכי גבוהה שיש כלפי המשפחות השכולות. 

המושג הזה בא ליד ביטוי בשתי זירות נוספות שלמדנו 1) ספורט- בזירת הספורט אם קורה משהו של אלימות בין אוהדים, או איזה שהו מקרה מביך של שחקן (לבוש, תנוחה הבעה) מחובתה ואחריותה של התקשורת להסיט את המצלמות ולא לפרסם כזה דבר או אחר. לתקשורת יש אחריות כלפי הציבור ואסור לה לפגוע בו, היא צריכה לדעת לאזן בין אחריותיות התקשורת להין זכות הציבור לדעת.   2) הומור וסאטירה- אם בתכנית בידור של הומור וסאטירה אומרים משהו שבכלל לא לעניין ויכול לפגוע באנשים/אוכלוסייה שלימה, מחובתה של התקשורת לא לפרסם את זה. שוב, היא צריכה לדעת לאזן כי לפי חופש הביטוי לכל אדם יש הזכות לומר כל דבר בלי שאף אחד יתווכח איתו על כך. 

4) הבניה חברתית של המציאות- התקשורת בעצם מציגה לנו את המציאות שקורת דרך שיקולים ואינטרסים שונים של העיתונאים ושל ארגוני התקשורת של החדשות שמתבטא בהבעת עמדה אישית.

המושג הזה קשור לנושא שלי והוא רלוונטי לעבודה בכך שהמראיינים בערוצי החדשות מבנים לנו את המציאות דרך דיבור עם האדם שמולם והם יכולים לבטא בראיון את עמדתם האישית כלפי הנושא שמדובר. 

המושג הזה בא לידי ביטוי בשתי זירות נוספות שלמדנו: 1) ריאליטי- תוכניות ריאליטי מציגות לנו את המציאות בכל מיני דרכים וגם מבנות אותה באמצעות תוכניות וסדרות צפייה לציבור . 2) פרסום- הפרסומות מבנות לנו את המציאות בכך שהן משווקות דברים שקשורים ואנו צריכים אותם כל יום ומציגים את זה בצורה שזה נראה החיים היום יומיים שלנו. 

5) תפקידי התקשורת- אחת מתפקידי התקשורת היא סיקור הסביבה שזה בעצם להעביר מידע על מה שקורה בעולם ובארץ בנוסף התקשורת מספקת לציבור תחושת ביחד ושותפות גורל לדוגמא המלחמה- שכולנו סביבה וכולנו חווים אותה. 

המושג הזה קשור לנושא שלי והוא רלוונטי לעבודה בכך שאם קורה אירוע טרור, תאונה קטלנית או אירוע גדול של מלחמה ונופלים חיילים תפקיד התקשורת לספר את זה ולהעביר לנו חדשות אלה. 

המושג הזה בא לידי ביטוי בשתי זירות נוספות שלמדנו 1) סיקור הסביבה-תרבות דיגיטלית- אחת "מההמצאות בשנים האחרונות זה התרבות הדיגיטלית שדרכה אנו יכולים לראות את הכאן ועכשין שקורה דרך מסך, במקרה שלי בענייני חדשות אך גם עוסק בענייני כלכלה, חברה פוליטיקה ועוד. 2) סיקור הסביבה-פרשנות- פרשנות זה בעצם ניתוח לעומק של דבר שמדברים עליו, זה מגיע מתוך ידע שנרכש, חינוך, בסיס תרבותי ועוד

ביבליוגרפיה: 

מקורות מאתרי אינטרנט:

ילון, יורי, ישראל היום

משפחות שכולות הקימו "מאהל גבורה" בירושלים: "הדרך לניצחון עוברת ברפיח"

פטימר, דודי, מעריב 

"כמו אגרוף בבטן": משפחות שכולות מספרות על חפצי יקיריהן שהושבו

גרין שאולוב, רוני, ynet

בנה נהרג בהגנה על כפר עזה, אביה נהרג ב-73' - והשוטרים החרימו לה שלט מחאה: "פגעו בי שוב"

מקורות המאמרים:

גלונר- חלד, גליה, על זיכרון רודף וזיכרון חומק: מבט על השכול הישראלי, עבודה, 36 עמודים

על זיכרון רודף וזיכרון חומק: מבט על השכול הישראלי

פלריאן,ויקטור, כשר אסא, מלקינסון רות, התייחסות הפרט, הציבור והתקשורת למשפחות שכולות בישראל, סקר בעבודה.

התייחסות הפרט, הציבור והתקשורת למשפחות שכולות בישראל

סרטונים:

ערוץ 14, סרטון אחד- סרטון הגבורה של עמיחי וייצן הי"ד, לפני 5 חודשים, תאריך שימוש לכתיבת העבודה: 26.5 

ערוץ 14, סרטון שני- סיפור הגבורה של סמ"ר איתן דישון הי"ד, לפני 5 חודשים, תאריך שימוש לכתיבת העבודה: 26.5 

ערוץ 14, סרטון שלישי- אליהו ליבמן מדבר לראשונה אחרי הבשורה המרה על רצח בנו אליקים, לפני 10 ימים, תאריך שימוש לכתיבת העבודה: 26.5 

כאן חדשות, סרטון רביעי- הוריו של עמית שנפל בעזה קראו בכאב: "העם חולה, המשיכו את דרכו - אהבת חינם", לפני 5 חודשים, תאריך שימוש לכתיבת העבודה: 26.5 

כאן חדשות, סרטון חמישי- אבא שלי הגיבור: משפחתו של לוחם הימ"מ שנפל מנסה להתמודד עם האובדן, לפני 5 חודשים, תאריך שימוש לכתיבת העבודה: 26.5

כאן חדשות, סרטון שישי- לוחם השב"כ שנפל ב-7 באוקטובר - ותמונתו אסורה לפרסום, לפני 5 חודשים, תאריך שימוש לכתיבת העבודה: 26.5